Leviticus: Applied Peacemaking from Responsa Literature

 

Peacemaking and Immersion


Peacemaking and Immersion (p.218)

 

שו””ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן צ

הנה בדבר המקוה החדשה שנבנה מחדש שיש שם שתי מקואות לטבילה על צד ההדור לפי ההלכה וגם על צד ההדור בעניני הנקיון והיופי שלא יהיה מקום טענה להיצר להחליש אף לנשים שאננות הרצון לקיים מצות השי””ת והותנה שיהיה זה רק לנשים לבד, ובעד טבילת אנשים רק בער””ה ועיו””כ לבד. אבל הא יש גם הרבה אנשים שרוצים לקיים טבילת תקנת עזרא גם בכל השנה לתפלה כדעת הרי””ף ודעימיה.
הלא יותר טוב לעשות עבור האנשים במקום אחר שגדול השלום, אך אפשר הוא בשביל להפחית בהוצאת ממון דכשיעשו במקום אחר יעלה זה להוצאה יותר גדולה שיצטרכו לשכור איש מיוחד שישגיח על המקוה שם לנקותה ולחממה, וכשיעשו בהמקום שאיכא מקואות של הנשים יהיה זה הוצאה קטנה דמי שישגיח על מקואות הנשים ישגיח גם על מקוה של האנשים, וגם עצם החמום יעלה בכאן בפחות מכפי שיהיה במקום אחר, שא””כ הוא ודאי טעם גדול שחסה התורה על ממונם של ישראל כדאיתא בכמה דוכתי, ואין לצד השני לעמוד על דעתם, ואם יש עדיין לחוש למחלוקת ודאי השלום עדיף מצד הפסד הממון ואין לצד הראשון לעמוד על דעתם, שלכן לא מובן כל ענין המחלוקת משני הצדדים, ולא שייך כלל הנידון בדבר חיוב הנוהגין לטבילת עזרא ולתשו’ השו””מ והעין יצחק מאחר שלשני הצדדים יעשו מקוה לאנשים והחלוק הוא רק באיזה מקום, וגם בזה פשוט שצריך להכריע כדכתבתי דכשלא יהיה מחלוקת יש לעשות בהבית שיש שם מקואות הנשים, אבל בחדר אחר ובכניסה מיוחדת מפני הפסד ממון, ואם יהיה מזה מחלוקת צריך לעשות במקום אחר ואין להשגיח על הפסד הממון.

ועד שיתקנו כראוי המקוה להאנשים יש למנוע את האנשים מלטבול במקואות שטובלות הנשים מאחר שהנשים מוחות בזה מטעם דסוברות שהוא חסרון לנקיות שמקפידות על זה, והוא לכו””ע גם להשו””מ ולהעין יצחק כדכתבתי. ובפרט שבדעטראיט איכא עוד שתי מקואות בשני בתי כנסיות שברור שיניחו לכל מי שירצה מאנשים לטבול במקואותיהם ובעד תשלומין ודאי יניחו, ואף שהם במקומות רחוקים מעט אין קפידא כל כך מלטבול שם ולא שייך כלל לדון בזה.

ופשוט לע””ד שאף אלו שאין נזהרין בטבילת תקנת עזרא מחוייבין לעזור לבנין מקוה עבור טבילת האנשים משום דודאי יש להחשיב גם מקוה דאנשים מצרכי העיר מאחר שהוא דבר הראוי ליזהר בזה אף שאינו חובה, שאין לך צורך גדול מזה שכל מי שירצה לקיים כל מילי מעלייתא ומילי דחסידותא שיוכל לקיים. והנני ידידם דורש שלומם וטובתם כל הימים. משה פיינשטיין

Rabbi Moshe Feinstein, Igrot Moshe, Yoreh Deah 2, Section 90