Nullifying a Vow to Make Peace (p.264)

To be supplied

Joseph Caro, Bet Yosef, Yoreh Deah 228:17

שו””ת אבקת רוכל סימן קצו
יב) שאלה קהל שרובו רוצים לקחת חכם אחד כמו שהוא המנהג בכל קהל וקהל ויש קצת יחידים מערערים במה שרוב הקהל מסכימי’ והיחידי’ ההם נתקבצו ונטלו קנין ושבועה בכתב ובחתימת ידיהם שלא לקחת אותו חכם אשר רוב הקהל רוצים בו לזמן חמש שנים ולסבה זו נמשך קטטה בין יחידי הקהל אלו עם אלו ומרוב הקטטה רוב אותם היחידים שנשבעו מתחרטים ואומרים שבהסכמה שכתבו כתוב שאפי’ רוב אותם האנשי’ שחתמו שלא לקחת לאותו חכם באיזה זמן יתחרטו וירצו לקחת אותו וישאר אחד מהם שלא ירצה לא תהיה השבועה ניתרת בשום אופן ולא יוכלו לקחת אותו ועתה א’ מהחתומים הלך לארץ מרחקים יורנו רבינו אם אלה הנשארים יוכלו להתיר השבועה או אם הם צריכין להמתין שיבא אותו שהלך למרחקים.

תשובה שבועה זו אף אם נדין אותה כנשבע על דעת רבים יש לה התרה כיון שהיא לדבר מצוה מתרי אנפי חדא בסבת הקטטה שנפלה ביניהם הוי דבר מצוה לבטל המחלוקת דגדול השלום וכמ””ש הרשב””א בתשובה ואין זה נולד שכבר מצוי הוא שע””י דבר כזה נוכלת /נופלות/ קטטות ומריבות.

ועוד הוי לדבר מצוה מאנפא אחרינא שע””י אותן קטטו’ אין ממנים עליהם לא אותו חכם ולא חכם אחר ונמצאו בטלים מדברי תורה

Yosef Caro, Avkat Rachel, 196

Balancing Vows and Peacemaking (p.266)

שו””ת מהרשד””ם חלק יורה דעה סימן קמז

שאלה ב’ קהלות היו בעיר א’ והיו מתפללים בשתי בתי כנסיות כל א’ וא’ בבהכ””נ שלו והסכימו בבה””כ הא’ בקנס נח””ש ועם ס””ת על הדוכן החרימו ונשבעו כל א’ וא’ בפני עצמו ע””ד חברו וכלם ביחד שבועה חמורה בתורה בנקיטת חפץ כדין וכשורה שלא יוכל שום א’ מיחידי הקהל ההוא לצאת מבית הכנסת שלו וללכת בבית הכנסת האחר להתפלל שם ג’ ימים רצופים בדר’ קבע רק אם יהיה דרך עראי שנמצא שם או בעבור שמחה או אבל ח””ו גם בכלל השבועה והחרם שלא יוכל שום א’ מהם לחזור אחרי חכם או הדיוט לתת לו התר על השבועה הזאת בין אם יהיה החכם או ההדיוט מהעיר ההיא בין אם יהיה מעיר אחרת וכ””ז עשו בעבור שיתקיים הבית הכנסת ההוא ושלא ילכו ויתמעטו היחידים ואחרי הימים האלה יחיד א’ מבית הכנסת הזה מעל בחרם ועבר על שבועתו בעבור קטטה שהיה בינו ובין הקהל ההוא ויצא מבית הכנסת שלו וילך לו לבית הכנסת האחר להתפלל שם דרך קבע ושיהיה יחיד מהקה’ וכן הוא עשה וטוען על שבועתו ואומר כי השבוע’ ההיא שנשב’ הוא גם כל הקה’ כבר נתבטל’ בהיו’ כי לימים שעברו עברו בין שתי הקהלות האלה מחלוקות וקטטות וכל קהל וקהל עשו הסכמות ושבועות כל א’ נגד הקהל האחר ולאחר הימים באו אנשים נכבדים מעיר אחרת ובראותם המחלוק’ אשר ביניהם והחלול ה’ שהיה בא על ידם נתאזרו חיל לשום שלום ביניהם כי גדול השלום כו’ וכן עשו ונתפשרו הקהלות שכל הסכמות וחרמות שעשו זה כנגד זה שיהיו בטלות וחשובות כחרס הנשבר ושיתנו אותם ליד הפשרנים ההם לשורפם ולאבדם מן העולם וכן עשו רק ההסכמ’ הזא’ שנשארה קיימת עדיין שלא שרפו אותה ובז’ טוען היחי’ הזה ואומר שההסכמ’ והשבוע’ שנשבעו של’ יוכל שום א’ לצא’ מבי””הכ שלו וללכ’ בבה””כ אחר חשיבא כנגד הקהל האחר וכבר בטלו כל שבו’ וחרמות שהם כנגד זה לזה ובזה נפטר הוא משבוע’ ואנשי בית הכנס’ טוענים ואומרים דנכשל הוא על שבו’ עבריינא הוא דהשבו’ הזא’ לא חשיבא כנגד הקהל האחר רק קיום והעמדה לבית הכנסת שלה’ וכ””ש דהם נתנו ההסכמה הזאת ליד הפשרני’ יחד עם כל ההסכמות האחרות שרפו והפשרני’ לא שרפו אותה בעבור שנראה להם דלא חשיבא כנג’ הקהל האחר ועתה יורנו המורה צדק אם היחיד הזה מעל בחר’ ועבר שבועתו וחייב לחזור לבית הכנסת שלו או אם השבועה והחר’ ההוא נתבטלו דחשיבי’ כנגד הקהל ההוא וכבר בטלו יורנו מורינו ושכמ””ה:

תשובה להיות הענין אפרושי דאיסורא אמרתי לגלות דעתי הקצרה ודעתי שאיש זה הוא נלכד ברשת השבועה ולא הועיל לו מה שבטלו החר’ והסכמות שעשו אלו כנגד אלו כי לע””ד הדבר ברור שאין שבועה זו נוגעת לענין הסכמות שעשו אלו כנגד אלו שמפני שעושים תקנה כדי שלא יתבטל הקהל לא יאמר שהיא הסכמה נגד הקהל האחרשו””ת מהרשד””ם חלק יורה דעה סימן קמז

וזה שמניעת טובה אינה רעה וכמו שיש להוכיח מתשובת מהררי””ק ז””ל שרש קס””ד וז””ל אלא משום כך הוסיף רבנו מאיר פחד דשמא יניעם במדבר דמשום דאם לא היו יראים אלא שמא לא יכניסם לא””י לא הוה חשיב כאונס כיון דלא היה אלא מניעת טובה כלו’ שהיה הב””ה נמנע מלהטיב להם אם לא היו ממלאים אחריו לישבע על קבלת התורה ומשום כך כתב חששא דשמא יניעם שזה אונס מפחד העונש שהיה מסיב עליהם טורח הדרך ויגיעם בהניעם במדבר ע””כ הכא נמי מה שעשו והסכימו שלא ילך שום אחד מהקהל זה להתפלל לב””ה האחר בקבע ג’ ימים לא מיקרי דבר נגד הקהל אלא מניעת טובה ואפי’ מניעת טובה לא הוי דבשלמא אם לא היה נמשך מבטול הסכמה זו או מקיומה נזק והפסד לאלו היה אפשר לומר שהיתה הסכמה זו אפי’ שלא היה אלא מניע’ טוב’ נגד הקהל האחר אבל השתא שהסכמ’ זו היא לתועל’ הקהל הזה הם לא נתכונו להרע לקה’ האחר אלא להטיב לעצמם כדי שלא יתמעטו ואינו דומה מרובים העוש’ המצו’ למעוטים העושים את המצו’ דברוב עם הדרת מלך””

Maharashdam, Responsa, Yoreh Deah, section 147