Bo ( בא ) Exodus 10:1 – 13:16

 

There is Danger to Everyone Inherent in Violence
God’s War-Making and Peacemaking Are Contrasted
Let there Be No Rejoicing When an Enemy Falls
A Defender Becomes an Aggressor
Anger does Not Discriminate


There is Danger to Everyone Inherent in Violence (p.124)

 

Exodus-Texts-page9

Rabbi Aarom Samuel Tamaret, Musar Hatroah v'Hayahadut, "Liberty"


God’s War-Making and Peacemaking Are Contrasted (p.125)

 

1. ספרי זוטא פרק ו ד””ה כו. ישא
היה ר’ שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדתו של מלך מלכי המלכים הקב””ה מדת בשר ודם כשהוא הולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובליגיונין וכשהוא הולך לשלום אינו הולך אלא יחידי ומדתו של מלך מלכי המלכים הקב””ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בליגיונות ובאוכלוסין שנא’ אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י) ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו (איוב כה ג) ואומר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש (תהלים סח יח) וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנא’ פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו’ (ישעיה סג ג). וכן את מוצא כשפרע מדור המבול לא פרע ממנו אלא יחידי שנא’ ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע (בראשית ו יז). וכן את מוצא כשפרע מדור הפלגה לא פרע ממנו אלא יחידי שנא’ ומשם הפיצם ה’ על פני כל הארץ (שם /בראשית/ יא ט). וכן את מוצא כשפרע מחמשת כרכי סדום לא פרע מהן אלא יחידי שנא’ וה’ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה’ מן השמים (שם /בראשית/ יט כד). וכן את מוצא כשפרע מן המצריים לא פרע מהן אלא יחידי שנ’ וה’ הכה כל בכור (שמות יב כט).

Sifre Zuta 6, s.v."yissa"


Let there Be No Rejoicing When an Enemy Falls (p.126)

 

1. משך חכמה שמות פרשת בא פרק יב פסוק טז ד””ה (טז) (וביום
(טז) (וביום הראשון מקרא קודש, וביום השביעי מקרא קודש). הנה בפסח מצרים, לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד, כן כתבו דיום טוב לא נהוג (תוספות יום טוב וצל””ח שלהי מסכת פסחים, מהרי””ט לקידושין לז, ב). ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר של דורות, הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך, כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויבים לחוג חג הנצחון. לא כן בישראל, המה לא ישמחו על מפלת אויביהם, ולא יחוגו בשמחה על זה, וכמו שאמר (משלי כב, יז) “”בנפול אויבך אל תשמח (ובהכשלו אל יגל לבך) פן יראה ה’ ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו””. הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו, משום שהשמחה רע בעיני ה’ – הלא הרע בעיני ה’ צריך לשנאתו! ולכן לא נזכר בפסח ‘חג המצות, כי בו עשה במצרים שפטים’, רק “”כי הוציא ה’ את בני ישראל ממצרים””. אבל על מפלת האויבים אין חג ויום טוב לישראל. ולכך על נס חנוכה, אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית, וחינוך בית ה’ וטהרתו, והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל. ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם, ההדלקה שמונה ימים בהיכל, משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים, והיתה חוששת ההשגחה שמא יאמרו ‘כוחם ועוצם ידם’, ובתחבולות מלחמה נצחו, הראתה להם ההשגחה אות ומופת בהיכל, אשר אינו ידוע רק לכוהנים, למען ידעו כי יד אלקים עשה זאת והם מושגחים דרך נס למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יום טוב ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם, כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל. רק היום טוב הוא “”בימים אשר נחו מאויביהם”” (ע””פ אסתר ט כב), וכמו שהיו צריכים למנוחה, והיו נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים, היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים?! כי רק השמחה על המנוחה! לכן “”ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים וכו’ לקיים עליהם להיות עושים וכו’ בימים אשר נחו בהם”” (שם שם כ), שלכן לא היה חושש ל’קנאה את מעוררת עלינו בין האומות’ [שאנו שמחים במפלתם – רש””י]. שאין השמחה רק על המנוחה, לא על יום ההרג בשונאיהם. ועיין ירושלמי: אמר רבי חנינא: י””ג זמן מלחמה הוא! והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא וכו’. ועיין ברא””ש ריש מגילה. ולכן כיון ש””החלו לעשות””, אם היו מפסיקים מלעשות, היו סבורים שעשו השמחה על ההרג בשונאיהם. ובתוך אלו השנים כבר נצמחו איבים חדשים ושונאים מקרוב, ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה, לכן היו עושים כל ימיהם, להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם, לא על הנקימה, וזה “”אשר החלו לעשות וכו'””. והנה במצרים נטבעו בים סוף ביום שביעי של פסח (רש””י שמות יד, ח), ואם היה אומר השם יתברך שיעשו בשביעי מקרא קודש, היה מדמה אדם שהשם צוה לעשות חג לשמוח במפלתם של רשעים. ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה, שנאמר “”ולא קרב זה אל זה””, שאין הקב””ה שמח במפלתם של רשעים. ולכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים, שצוה להם טרם שנטבעו בים ודו””ק. וכן מפרש בילקוט רמז תרנ””ד, שלכן לא כתב שמחה בפסח, ואין אומרים הלל כל שבעה משום “”בנפול אויבך אל תשמח””.

Meshech Chochma, Bo


A Defender Becomes an Aggressor (p.127)

 

1. תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ס עמוד א
. תאני רב יוסף, מאי דכתיב: +שמות י””ב+ ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים

Talmud, Bava Kamma 60a

Exodus-Texts-page11

Rabbi Aaron Samuel Tamaret, Musar Hatorah V'Hayahadut, "Liberty"


Anger does Not Discriminate (p.128)

 

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ס עמוד א
. תאני רב יוסף, מאי דכתיב: +שמות י””ב+ ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים

Talmud, Bava Kamma 60a

Exodus-Texts-page13

Baruch Halevy Epstein, Torah Temima, Deuteronomy 32:22